פסק-דין בתיק ת"א 11914-12-09

תיק זה, עניינו בתביעה לפירוק שיתוף בדירה ובמשק אשר בגוש 19896 חלקה 4 מגרש 12, באדמות מושב חוסן שבגליל המערבי.

זאת בעקבות חוב שצבר בעלה של הנתבעת מס' 1 (להלן: " הנתבעת"), אשר הלך בינתיים לעולמו (להלן: " המנוח"), ובזיקה לתיק הוצל"פ מס' 13-00506-93-9, המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בקריות (להלן: " תיק ההוצל"פ").

מקור החוב, וגם על כך אין ולא יכול להיות חולק, הוא ערבות שעליה חתם המנוח, לטובת אחד, שלום דידו.

התובע מס' 2, בנק ערבי ישראלי בע"מ - סניף תרשיחא (להלן: " הבנק") הוא בעל חובו של המנוח, והתובע מס' 1, עו"ד פאיז מוראני, מונה, במסגרת תיק ההוצל"פ, ככונס נכסים במשק נושא התובענה. 

הנתבע מס' 2, משיב פורמאלי, הוא עזבונו של המנוח.

אין חולק, כי יתרת החוב בתיק ההוצל"פ עמדה, נכון ליום הגשת תובענה זו על סך של למעלה

מ-1,000,000 ש"ח (נתוני תיק ההוצל"פ הוצגו כנספח בכתב התביעה).

פסק דין בהעדר הגנה בתיק זה ניתן על ידי כבר ביום 8.3.2010.

בקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק ביום 13.5.2010. חרף האיחור בהגשת הבקשה, ובין השאר לאור נסיבותיה האישיות והבריאותיות של הנתבעת, נעתרתי בסופו של דבר לבקשת ביטול פסק הדין, בכפוף להוראה על הפקדת סך של 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט.

דיונים בפניי בתיק זה נערכו ביום 26.8.2010 וביום 24.10.2010.

לאור הנסיבות הקשות עשה בית המשפט ניסיון (או נכון יותר: כמה וכמה ניסיונות) להביא את הצדדים לפשרה, אשר תמנע את השלכותיה הקשות של קבלת התובענה.

במסגרת זו אף הסביר המותב לנתבעת, באופן בלתי פורמאלי ובשפה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי מצבה המשפטי, לפחות לכאורה ועל סמך החומר שהונח בפניי בכתבי בית-הדין, הוא בעייתי ביותר, וכי יש לה, לנתבעת, אינטרס ממשי בסיום ההליך בדרך של פשרה כספית זו או אחרת.

אין בית המשפט מתערב בהליכי משא ומתן לפשרה, ומובן הוא שזכותו של כל אחד מן הצדדים לדחות הצעה להסכמה, ולדרוש את ניהולו של ההליך בבחינת "ייקוב הדין את ההר". חרף זאת, אני מוצא לנכון לציין, כי התרשמתי שגם הבנק, באמצעות עו"ד מוראני, הבין היטב את מצוקתה של הנתבעת, והיה נכון לוותר על רוב רובו של החוב, ולהסתפק בתשלום חלקי מאוד, לשם סיום מלא וסופי של התובענה.

מכל מקום, הצעת בית המשפט לסיום ההליך, שלמפרע ברור לי שהייתה נמוכה ביותר, לא התקבלה, וכל ניסיון להביא את הצדדים לשיפור ההצעה בדרך של הידברות לא צלח אף הוא.

משכך, למרבה הצער, לא נותר מנוס, אלא מפסיקה לגופו של עניין.

בהתאם להסכמת הצדדים והוראתי כנגזרת מכך הגישו הצדדים סיכומיהם, התובעים ביום 12.6.2011, והנתבעת, באיחור רב, ביום 8.9.2011.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובחומר הראיות, ולאחר שבחנתי את סיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל .

אין חולק באשר לנסיבותיו הטראגיות של ההליך.

מקור חובו של המנוח בערבות שנתן (ולא כערב יחיד) לאחד, שלום דידו (להלן: " החייב העיקרי"), לשם הבטחת חובותיו של זה במסגרת חשבון בנק שפתח אצל התובע מס' 2.